מעצרו של אדם במרחב הציבורי, לעיתים אל מול עיניהם של עוברי אורח, עלול להיות חוויה מטלטלת, משפילה ובעלת השלכות נפשיות של ממש. כאשר מתברר בדיעבד כי לא הייתה כל הצדקה למעצר – עומדת לאדם עילה אפשרית לפיצוי מהמדינה.

משטרת ישראל מחויבת לפעול במידתיות ובזהירות, אולם ישנם מקרים בהם ננקטים אמצעים חורגים מהסביר. במאמר זה נעמוד על הדרכים בהן ניתן לתבוע פיצוי מהמדינה בעקבות מעצר שווא.

סעיף זה קובע כי:

התביעה תוגש לבית המשפט לפי הסכום הנתבע ובהתאם לסמכות העניינית, כאשר יש להציג ראיות המעידות על חוסר הצדקה למעצר או על פגיעה חריגה המצדיקה פיצוי.

סעיף זה מתייחס למצבים בהם הוגש כתב אישום, אולם:

• בית המשפט קובע כי לא היה יסוד להאשמה – כלומר, תובע סביר וזהיר לא היה צריך להגיש כתב אישום מלכתחילה;

• או שנמצאו נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי, כגון פגיעה חמורה בשמו הטוב של הנאשם, בבריאותו, במשפחתו או בזכויותיו.

בית המשפט רשאי לחייב את המדינה (או הקובל, במקרה של קובלנה פרטית) לשלם לנאשם את הוצאות הגנתו וכן פיצוי על ימי המעצר או המאסר שנכפו עליו.

במסגרת תביעה לפיצוי ניתן לכלול:

התביעה תוגש לבית המשפט שניהל את ההליך הפלילי, אשר מכיר את נסיבות המקרה והראיות בתיק.

משרד עו"ד משה פלמור עוסק בייצוג חשודים, נאשמים ונפגעי מעצר שווא במגוון רחב של עבירות, תוך מתן ייעוץ וליווי משפטי מקיף החל מהשלב הראשון של ההליך הפלילי.